<h1>יראים סימן רע"ו</h1>
<h2>דף עו:</h2>
אנשי עיר הנדחת. כדתנן אלו הן הנהרגין עיר הנדחת. הזהיר עליהן הכתוב בעשרת הדברות לא תשתחוה להם ולא תעבדם וענש בפ' ראה אנכי דכתיב כי תשמע באחת עריך וכתיב הכה תכה את יושבי העיר הזאת לפי חרב ובאיזו חרב כדתנן בפ' ד' מיתות ב"ד [נ"ב ב'] מצות הנהרגין היו מתיזין את ראשן בסייף כדרך שהמלכות עושה ר' יהודה אומר ניוול הוא זה אלא מניח ראשו על הסדן וקוצץ בקופיץ והלכה כחכמים. ותניא בפ"א דסנהדרין [ט"ו ב'] עד כמה עושין עיר הנדחת מעשרה ועד מאה דברי ר' יאשיה ר' יונתן אומר (מעשרה) [ממאה] עד רובן של שבט וטעמא דתרווייהו עיר כתיב ולא ציבור ופחות מהכי לא מקרי עיר ויותר מהכי מקרי צבור. תנן [ריש סנהדרין] אין עושין עיר הנדחת אלא בבית דין של שבעים ואחד פירש ר' חייא בר יוסף אמר ר' אושעיה [ט"ז ב'] דכתיב והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא אשר עשו את הדבר הרע הזה אל שעריך את האיש או את האשה וסקלתם באבנים איש ואשה אתה מוציא אל שעריך ואי אתה מוציא את העיר אל שעריך. יש לשאול הא אשכחן דלא ממעטינן עיר מטעם איש דתנן בפסחים בכיצד צולין [ע"ט א'] נטמא קהל או רובו או שהיו כהנים טמאים והקהל טהור יעשה בטומאה וטעמא מפרש תלמודא [שם ס"ו ב'] דכתיב איש איש כי יהיה טמא לנפש אי נדחה לפסח שני ואין צבור נדחים לפסח שני וכל דלא הוי רוב ישראל אפי' ארבע עיירות או חמש הוי איש. י"ל שאני (התם) [הכא] דכתיב בקרא תרי זימני את האיש או את האשה. תנן אין עושין עיר הנדחת בספר וטעמא [ט"ז ב'] מקרבך אמר רחמנא ולא מן הספר. ולא שלש עיר הנדחת דכתיב אחת ולא שלש אבל שתים עושין דכתיב עריך [שלש ד]אין עושין בין בב"ד אחד בין בשלשה בתי דינין בין במקום אחד בין בשלש מקומות דקיי"ל כר' יוחנן דאמר [ט"ז ב'] לעולם אין עושין [שלש] משום קרחה בפ"א דסנהדרין. תניא בספרי יצאו אנשים [ולא נשים] אנשים ולא קטנים. אנשים אין פחות משנים וידיחו את יושבי עירם ולא יושבי עיר אחרת. לאמר בהתראה למדנו כל שאין בענין הזה אינם נדונים כרבים בסייף אלא כיחידים בסקילה. ויוצרנו יהיה עזרתינו סלה.
